מסנג'ר מעודכן
 

איך (לא) רואים אותי כגבר טרנס פאנסקסואלי
שיין הניס (2018)

 

זה מוזר ללכת בעולם עם זהויות בלתי נראות. רוב הזמן, התפיסה שלי ע”י זרים היא רק חלק קטן מהסיפור.

 

לאחרונה כתבתי מאמר בשם "המסע שלי למציאת הפאנסקסואליות שלי" אשר תיעד את דרכי למציאת המילה “פאנסקסואל” ואיך הזהות המינית הזאת מתחברת לזהות המגדרית שלי. הפוקוס של המאמר היה לגבי החקירה הפנימית שלי, ועכשיו אני רוצה לשתף איך זה נראה כשאני מתקשר עם אנשים אחרים, כגבר טרנס פאנסקסואלי.

 

התפיסה של אנשים אחרים לגביי משתנה על סמך דברים רבים, כמו סביבה, עם מי אני ואיך אני לבוש. לאחרונה הלכתי לאירוע גאווה בו ביליתי את רוב היום עם מישהו.י שפגשתי שם. העברנו את היום הזה בשיחה על החיים, אהבה, ובאמת התחברנו. עם זאת, הבנתי שהוא.יא לא תפס.ה אותי כטרנס. לכן, ובגלל שהרגשתי בטוח, החלטתי לשתף את ההיסטוריה המגדרית שלי ולספר.

 

"אני אף פעם לא יודע מה לעשות באירועי גאווה", הסברתי. "אף אחד לא תופס אותי כטרנס, אז אני אף פעם לא יודע איך להתחבר לקהילה שלי. אני לא רוצה לגרום לאנשים להרגיש לא בנוח אם אני ניגש ומניח או רומז שהם טרנסים, אבל זה משאיר אותי מבודד כשאני לא יוצר קשר."

 

האדם שהייתי איתו.ה היה בהלם. הוא.יא פשוט "לא האמין.ה שאני טרנס" כי "לא נראיתי טרנס!" זה הוביל לשיחה ארוכה על המגדר שלי ולשאלות פולשניות. יצאתי מהאירוע בהרגשה ממש מאוכזבת.

 

אני עם בת זוגי ג'ס כבר 5 שנים, והיא גם פאנסקסואלית. היא מזדהה כג'נדר פלואיד, אבל יש לה פרפורמנס נשי יותר. בגלל שאני יוצא עם אדם "נשי" למראה - אנשים מניחים שאני סטרייט. כשאנחנו יוצאים לעולם, מניחים שאנחנו זוג סטרייטי סיסג’נדרי - מה שלא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. אני כל כך גאה להיות פאנסקסואלי ואוהב שאני חלק מקהילת הלהט"ב.

 

אנשים גם מניחים שאני הומו. כשגיבשתי את הגבריות שלי, התכוונתי לחרוג מאוד ממה שאנו מחשיבים כגברי סטריאוטיפי בחברה. רציתי גבריות נקייה מסקסיזם, הומופוביה וכל גבריות רעילה. בגלל זה, אנשים תופסים אותי שונה מגברים אחרים, וזה גורם להם להניח שאני הומו. לפעמים אני אוהב לעבור כהומו, גם כי אנשים שלא יודעים שאני טרנס עדיין מזהים אותי כחלק מהקהילה הלהטבפאקית, וגם - אני נמשך לגברים. יחד עם זאת, חשוב לי שאנשים ידעו מה באמת האוריינטציה המינית שלי.

 

כאדם טרנס שנמצא שבע שנים בתהליך התאמה מגדרית, אני כמעט אף פעם לא נתפס כטרנס. אני מבין שזה מאפשר לי מידה רבה של פריבילגיה מבחינת בטיחות, אני גם מודע כל הזמן לכך שהפריבילגיה מותנית ויכולה להסתיים ברגע שמישהו מגלה את ההיסטוריה המגדרית שלי. אבל לפעמים, קשה להרגיש שאנשים לא רואים אותי, את כולי.

 

כבני אדם אנו נוטים לחשוב בבינאריות. מגדרים בינאריים, נטייה\אוריינטציה מינית בינארית, הכל בינארי. כאדם טרנס ופאנסקסואל, אני לא מתאים לאף אחד מאלה. אני מניח שאני עדיין מנסה למצוא את המקום שלי ואיזון בריא של אמת ותפיסה. במובן מסוים, אנשים שתופסים אותי כמי שנמשך לנשים אינם טועים, כמו שאנשים שתופסים אותי כנמשך לגברים אינם טועים - אבל זה מוזיל את הזהויות המיניות והמגדריות הרבות שאני נמשך אליהן.

 

אני אוהב את המילה "פאנסקסואל" (התחילית "פאן", משמעותה - הכל) כי היא מאפשרת לי לומר שאני נמשך לכל המגדרים - מה שמרמז מטבעו שיש יותר משניים. בשלב זה במסע שלי זו הבחנה חשובה. אני מניח שבגלל זה אני מרגיש בלתי נראה כשאנשים לא תופסים אותי כטרנס ופאנסקסואל; כי הם לא מכירים במורכבות או בחוויות של מגדר שאני רואה.

 

אני תוהה איך היה נראה עולם בו לא היינו מניחים את המגדר או הנטייה המינית של אחרים. כאשר אנו מניחים הנחות אלו, איננו מצליחים לראות אפליה פוטנציאלית, דחייה או מאבקים אחרים שאנשים עשויים להתמודד איתם. לא כולם מדברים על הזהות שלהם כל הזמן, וגם אני לא, אבל יחד עם זאת אני מבין את חשיבות הנראות. ואני גבר טרנסג'נדר פאנסקסואלי גאה. לכולנו מגיע שיראו את מי שאנחנו באמת.

מקור באתר GLAAD