מאמר של ד"ר ג'ק טורבן על הספר "נזק בלתי הפיך" בפסיכולוגיה היום

הספר החדש "נזק בלתי הפיך" מלא במידע כוזב

ספר חדש עלול לפגוע בבני ובנות נוער בקהילה הטרנסג'נדרית.

 פורסם ביום 6 בדצמבר 2020

ספרה של אביגייל שירר "נזק בלתי הפיך: השיגעון הטרנסג'נדרי שמפתה את בנותינו" גרם לרעש רב. ההנחה המרכזית (והשקרית) של הספר היא שמספרים גדולים של בני ובנות נוער טרנסג'נדרים.ות אינם באמת כאלה אלא רק מבולבלים, והם נדחפים לעבור התערבויות רפואיות מאששות-מגדר שיתחרטו עליהן אחר כך. כרופא וכחוקר שהקדיש את רוב הקריירה לטיפול בנוער טרנסג'נדר ובהבנתו, אני מוצא שהספר ביזארי ומלא במידע כוזב. 

בתחום הרפואה, טיפול מאשש-מגדר לנוער טרנסגד'ר או מגוון מגדרית לא שנוי במחלוקת, למעט בכמה קבוצות שוליים כמו הקולג' האמריקאי של רופאי ילדים (קבוצה אנטי-להט"בית שנפרדת מהאקדמיה האמריקאית של רופאי ילדים). יש קונצנזוס רחב בקרב האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, האקדמיה האמריקאית של רופאי ילדים, איגוד האנדוקרינולוגים, האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריית ילדים ומתבגרים והאגודה המקצועית העולמית לבריאות טרנסג'נדרית שטיפול רפואי מאשש-מגדר הוא הטיפול המתאים לנוער טרנסג'נדר כל עוד הרופאים פועלים לפי ההנחיות שקבעו ארגוני הרפואה המובילים האלו (לדוגמה הנחיות איגוד האנדוקרינולוגים). כפי שאפשר לראות בהנחיות, ההתערבויות המומלצות תלויות בשלב ההתפתחותי של האדם, ובני או בנות נוער צריכים לעמוד בקריטריונים מסוימים לצורך זכאות לטיפול. כתבתי על הגישה הזהירה וההדרגתית הזו בניו יורק טיימס לפני כמה שנים.

רוב תשומת הלב שקיבל הספר "נזק בלתי הפיך" נובע מיכולתה של שירר לעורר מחלוקת. לאחר שהספר הוסר לזמן קצר מאתר טארגט בעקבות האשמות (הגיוניות) בטרנספוביה, שירר ניצלה את הרגע וטענה להפרת חופש הביטוי שלה (למרות שגם "חופש הביטוי" לא יכול להכריח אתר למכור את הספר). 

בני ובנות נוער טרנסג'נדרים.ות מוטרדים ומושמצים לעתים קרובות בקהילה, מה שהוביל לפערים משמעותיים בבריאות הנפש, כולל שיעור גבוה של התאבדות. לאחרונה שמרנים רדיקלים ניסו לשלול מהם את הטיפול הרפואי באמצעות איום לכלוא הורים ורופאים שיפעלו לפי שיטות הטיפול הרפואי הסטנדרטיות לתמיכה במתבגרים.ות אלה. הספר של שירר מוסיף דלק למדורה. מפחיד במיוחד המסר של הספר להורים שעליהם לדחות את הזהות המגדרית של ילדיהם, מאחר שזה אחד המנבאים העיקריים לניסיונות אובדניים בקרב ילדים.ות טרנסג'נדרים.ות.

הספר הוא צריכה המונית של מידע כוזב, ובני ובנות הנוער הטרנסג'נדרים.ות ראויים לטוב יותר. הנה כמה דברים שחשוב לדעת על הספר "נזק בלתי הפיך".

שירר לא ראיינה את רוב המתבגרים.ות הטרנסג'נדרים.ות שעליהם כתבה.

הספר של שירר מספר את סיפוריהם של כמה צעירות וצעירים שיצאו מהארון כטרנסג'נדרים.ות להוריהם. הספר טוען שנערים.ות אלה לא היו באמת טרנסג'נדרים אלא רק מבולבלים. הבעיה היא ששירר לא ראיינה בפועל אף אחד מהצעירים.ות שעליהם כתבה.

 המחברת מציינת שהיא ראיינה רק את ההורים, שכולם בלי יוצא מן הכלל לא קיבלו את הזהות הטרנסג'נדרית של ילדיהם. רבים מהם לא היו בקשר עם ילדיהם שנפגעו מאוד מהדחייה מצד ההורים. כדי להבין באמת את הפסיכולוגיה של אותם צעירים.ות צריך לדבר איתם, לא רק להסתמך על סיפורי הורים שהילדים לא מדברים איתם.

גרוע מכך, הערת המחברת מסבירה שהיא שינתה פרטים בספר כדי לוודא שהא.נשים הטרנסג'נדרים.ות שעליהם כתבה לא יוכלו לזהות את עצמם.ן בספר. כך היא גם מוודאת שלא יוכלו לספק את הצד שלהם בסיפור או להעיר על אי-דיוקים בכתיבתה.

המחברת טוענת שהיא לא פוליטית, אבל הספר פורסם בהוצאה לאור שמטרתה היא קידום עמדות שמרניות פוליטיות (Regnery Publishing).

שירר טוענת שהספר שלה לא פוליטי ושהיא עיתונאית חוקרת ניטרלית. אבל המו"ל שלה הגדיר את עצמו לאחרונה "ההוצאה המובילה של ספרות שמרנית בארה"ב". ספרים אחרים שהוציאו כוללים את "ההונאה של ביידן" (The BidenDeception) ו"התודעה השמרנית" (Conservative Mind). ההוצאה מתגאה בכך שרשימת המפרסמים אצלה כוללת את השמרנים המובילים.

עניין נוסף שמפריך את האובייקטיביות של שירר הוא השפה הפוגענית והבוטה שלה לאורך כל הספר. לדוגמה, על האינטימית ביותר האם לעבור ניתוח התאמה מגדרית, היא כותבת:

"מאחר שרובם לא עוברים אף פעם את הניתוח הפאלופלסטי (ניתוח פין) שדרוש כדי לקבל את המרכיב המרכזי שמגדיר גבריות, הזהות הגברית שלהם נראית קלושה; ביקור קצר בשירותים והבלוף נחשף". 

שירר טוענת ש"ברוב המקרים – כמעט 70 אחוזים – דיספוריה מגדרית עוברת", ולכן בני ובנות נוער לא צריכים לקבל טיפול רפואי מאשש מגדר. הסטטיסטיקה הזו שקרית.

שירר משתמשת באופן שגוי בסטטיסטיקה הזו כדי לטעון שלא צריך להציע לנוער טרנסג'נדר התערבות רפואית מאששת-מגדר כי רובם ישנו את דעתם ויתחרטו על ההחלטה. המחקרים ששירר מפנה אליהם משתמשים באבחונים ישנים של "הפרעת זהות מגדרית", לא באבחנה של דיספוריה מגדרית לפי DSM-5.

הסיבה לבעייתיות בכך היא שאפשר לעמוד באבחון הישן בלי להיות טרנסג'נדר.ית. הקריטריונים הישנים התמקדו בעיקר בביטוי מגדרי (למשל טומבוי או בן סיסג'נדר שאוהב צעצועים "של בנות"). הילדים האלה לא טרנסג'נדרים, ולכן לא מפתיע שרובם לא היו טרנסג'נדרים במעקבי המשך. הבעיה באבחון של "הפרעת זהות מגדרית" תוקנה ב-DSM-5.

מעבר לכך, המחקרים האלה נעשו על ילדים צעירים מאוד לפני גיל ההתבגרות. לפי הקונצנזוס הרפואי העכשווי, התערבויות רפואיות מאששות מגדר לא מוצעות לילדים לפני גיל ההתבגרות. הן מוצעות רק כשהצעיר.ה בגיל ההתבגרות. כשהצעיר.ה בגיל ההתבגרות, נדיר שמתבגר.ת טרנסג'נדר.ית יחליטו בעתיד שהם סיסג'נדרים.

שירר טוענת שמספר רב של ילדים שמספרים שהם טרנסג'נדרים הם למעשה הומוסקסואלים, לסביות או בי-סקסואלים ופוחדים לומר זאת כי הזהות הטרנסג'נדרית גוררת פחות סטיגמה שלילית. הנתונים בפועל מצביעים אחרת.

באחר הטיעונים המרכזיים שמסבירים למה לדעתה נוער טרנסגד'ר אינו באמת כזה, שירר כותבת על מתבגרת בשם ריילי שאמרה לה שבעקבות לחץ חברתי מתבגרים היום לא יכולים לצאת מהארון בתור הומו/לסבית/בי וצריכים להזדהות כטרנסג'נדרים.ות כדי להתקבל.

היא טוענת שילדים אלה לא באמת טרנסג'נדרים אלא רק פוחדים לספר לאנשים שיש להם נטייה חד או דו מינית, ולכן הם בוחרים בשינוי מגדרי. אלו שטויות מוחלטות. מחקר מקיף של GLSEN מצא לאחרונה שתלמידים.ות טרנסג'נדרים.ות חווים יותר שנאה בבתי ספר לעומת תלמידים ותלמידות הומואים, לסביות או בי. המחקר מצא כי כמעט 1 מכל 4 ילדים טרנסג'נדרים נאלץ לעבור בית ספר בעקבות הטרדה בשל זהותו המגדרית. נתונים מהמרכז לבקרה ולמניעת מחלות מראים שסביר יותר שמתבגרים יזדהו בתור הומוסקסואלים, לסביות או בי-סקסואלים (10.5 אחוזים) מאשר כטרנסג'נדרים.ות (1.8 אחוזים).

שירר מציינת שיש ראיות שמתן בלוקרים למתבגרים מגדיל את הסיכוי שימשיכו להזדהות כטרנסג'נדרים.ות. מדובר בשקר.

שירר מקדישה חלק גדול מהספר לטענה שאסור לתת למתבגרים גישה למדכאי התבגרות מינית כי היא מאמינה שזה מגדיל את סיכוייהם "להתמיד" בזהות הטרנסג'נדרית.

באופן כללי, לא ראוי לכתוב שזהות טרנסג'נדרית היא תוצאה שלילית. אבל שירר גם פשוט טועה בהבנה של הספרות המשפטית. היא מציינת שרק 1.9 אחוזים מהמתבגרים שהתחילו בדיכוי התבגרות מינית במחקר גדול בהולנד לא התקדמו לנטילת הורמונים לאישוש מגדרי (כלומר אסטרוגן או טסטוסטרון). דיכוי ההתבגרות המינית לא גרם לזהות הטרנסג'נדרית שלהם להתחזק. הסיבה לאחוז המזערי שנשר מהתהליך היא ההנחיות הנוקשות שנהוגות בהולנד לפני שמאשרים למתבגרים לקבל בלוקרים: שישה חודשים של פגישות בקליניקה למגדר ומעבר הערכות מחמירות.

שירר מתעלמת מהנתונים שמראים כי טיפול רפואי מאשש מגדר מביא לתוצאות בריאות נפשית משופרות אצל נוער טרנסג'נדר.

שירר מספקת כהוכחה אנקדוטות רבות מבני ובנות נוער כמו "ריילי" וסיפורים מהורים שאיבדו קשר עם ילדיהם, אבל מתעלמת ממחקר מדעי שעבר ביקורת עמיתים שמצביע על היתרונות בטיפול רפואי מאשש מגדר למתבגרים.ות טרנסג'נדרים.ות. פירטתי כמה מהמחקרים ברשימת המקורות בהמשך, למי שרוצה מידע נוסף.

לסיכום, רופאים מהאקדמיה האמריקאית של רופאי הילדים ומאיגוד האנדוקרינולוגים פרסמו הנחיות ברורות בנוגע לדרך התמיכה הטובה ביותר בנוער טרנסג'נדר. אני ממליץ לקוראות ולקוראים להסתמך על מקורות אמינים כמו אלה ולא על ספרים כמו "נזק בלתי הפיך". מגיע לבנות ובני נוער מהקהילה הטרנסג'נדרית שלציבור יהיה מידע נכון על הטיפול הטוב ביותר בשבילם.

הפניות

De Vries, A. L., McGuire, J. K., Steensma, T. D., Wagenaar, E. C., Doreleijers, T. A., & Cohen-Kettenis, P. T. (2014). Young adult psychological outcome after puberty suppression and gender reassignment. Pediatrics, 134(4), 696-704.

Costa, R., Dunsford, M., Skagerberg, E., Holt, V., Carmichael, P., & Colizzi, M. (2015). Psychological support, puberty suppression, and psychosocial functioning in adolescents with gender dysphoria. The journal of sexual medicine, 12(11), 2206-2214.

Turban, J. L., King, D., Carswell, J. M., & Keuroghlian, A. S. (2020). Pubertal suppression for transgender youth and risk of suicidal ideation. Pediatrics, 145(2).

van der Miesen, A. I., Steensma, T. D., de Vries, A. L., Bos, H., & Popma, A. (2020). Psychological functioning in transgender adolescents before and after gender-affirmative care compared with cisgender general population peers. Journal of Adolescent Health.

Achille, C., Taggart, T., Eaton, N. R., Osipoff, J., Tafuri, K., Lane, A., & Wilson, T. A. (2020). Longitudinal impact of gender-affirming endocrine intervention on the mental health and well-being of transgender youths: preliminary results. International Journal of Pediatric Endocrinology, 2020(1), 1-5.

Allen LR, Watson LB, Egan AM, Moser CN. Well-being and suicidality among transgender youth after gender-affirming hormones. Clinical Practice in Pediatric Psychology. 2019;7(3):302.

Kuper LE, Stewart S, Preston S, Lau M, Lopez X. Body Dissatisfaction and Mental Health Outcomes of Youth on Gender-Affirming Hormone Therapy. Pediatrics. 2020;145(4).