מסנג'ר מעודכן
 

מיתוסים ועובדות על ספורטאים.ות טרנסים.ות

נכתב ע"י צ'ייס סטרנג'יו וגבריאל ארקלס, 30/04/2020, ACLU 

בשנים האחרונות מתנהל בארה"ב קמפיין ציבורי ופוליטי להדרה של אנשים טרנסים ממרחבים ציבוריים. הקמפיין, בהובלת קבוצות אנטי-להט"ב מוכרות, כולל בין היתר ניסיונות לאסור על השתתפות של ילדים ובוגרים טרנסים.ות בפעילויות ספורט ממוגדרות דרך חקיקה. ארגון זכויות האדם הוותיק, ה-American Civil Liberties Union ACLU, פועל להגן על זכויות אנשים וילדים טרנסים במישור המשפטי והציבורי. ה-ACLU יחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים עתרו לבית המשפט נגד מדינת איידהו - המדינה הראשונה בארה"ב אשר העבירה חוק האוסר על השתתפות ילדים ובוגרים טרנסים בספורט מגיל הגן ועד הקולג'. מעל 60 ארגוני נשים וארגוני זכויות אדם הגישו תצהיר נגד החוק במעמד ידידי בית משפט ביניהם הליגה נגד השמצה, הקרן לנשים של שיקגו, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ועוד. 

אי אפשר להגן על הזכויות של ילדים ובוגרים טרנסים בכלים משפטיים בלבד. מדיניות האפלייה מתבססת על אמונות שגויות ומזיקות ויש צורך להפריך אותן באמצעות מידע מהימן. במסגרת ההליכים המשפטיים של ACLU, מומחים מתחומי הספורט, הרפואה ובריאות הנפש הגישו חוות דעת מקצועיות נגד האיסור על השתתפות ספורטאיות טרנסיות בספורט נשים.על בסיס הידע המקצועי של אותם מומחים אנו מפריכים ארבעה מיתוסים על ספורטאים וספורטאיות טרנסיות.

 

עובדה: שילוב ספורטאים.ות טרנסימות מיטיב עם כולןם.

מיתוס: "השתתפות ספורטאיות טרנסיות תפגע בספורטאיות סיסג'נדריות."

הטענה השגויה מפלגת קבוצות נשים ומשמשת לקדם מדיניות הפוגעת בכל הנשים בספורט. הדרה של נשים טרנסיות מייצרת מנגנון למישטור נשיות - מדרון חלקלק לבדיקות חודרניות של נשים והאשמות כלפי נשים מצטיינות בספורט שהן "גבריות מדי" או "טובות מדי" בענף ספורט כזה או אחר ועל כן הן לא נשים "אמיתיות". שתי נערות עתרו נגד החוק באיידהו בטענה כי איסור על השתתפות נשים טרנסיות בספורט יפגע בהן: האחת ספורטאית צעירה טרנסית, והשנייה, תלמידת תיכון סיסג'נדרית החוששת מבדיקות חודרניות "לאימות המין" שהחוק דורש. 

בנוסף, המיתוס מחזק ומשעתק את הסטריאוטיפ השובניסטי שנשים הן חלשות וזקוקות להגנה. פוליטיקאים משתמשים בתירוץ של "הגנה" כדי להדיר נשים טרנסיות ממרחבים ציבוריים, כפי שעשו בשנת 2016 עם הצעות חוק נגד כניסה של נשים טרנסיות לשירותי נשים, זאת על בסיס עלילות דם על "טורף מיני בשירותים". רעיון וטענה שהופרכו שוב ושוב, בין היתר בדו"ח מיוחד של האו"ם על אלימות על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית. המוטיבציה אינה הגנה על נשים, אלא הדרה של טרנסיםות ממרחבים ציבוריים. כך גם באיסור על נשים טרנסיות מלהשתתף בספורט נשים. 

מנגד, שילוב של ספורטאים.ות טרנס תקדם ערכים של אי-אפליה והכלה בקרב ספורטאים בבתי ספר ומכללות. 

הלן קרול, מאמנת ומומחית למדיניות ספורט, מסבירה כי פעולות להוצאה של תת־קבוצות של ילדות מפעילויות ספורט בבית הספר מערערות על תחושת האחדות של הנבחרת/קבוצה, ומעודדות מחלוקות בקבוצה כחלק מהניסיון לייצר מנגנונים או קריטריונים לקבוע מי ילדה "אמיתית" (לדוגמה, כשמצדיקים איסור על השתתפות ילדות טרנסיות בגלל מסת שריר - מפקפקים בנשיות של ילדות שריריות).

ד"ר מרי פריי מסבירה כי בני נוער מפיקים תרומה חיובית במיוחד מהשתתפות בספורט כאשר הם נחשפים לסביבות תומכות בהן חברי הקבוצה/נבחרת זוכים ליחס אכפתי, מעודד ומקבל מצד חבריהם לקבוצה ומצד המאמנים. הדרה של ילדות מספורט רק בגלל שהן טרנסיות פוגעת באופי הקבוצה כסביבה תומכת וכך מפחיתה את הפוטנציאל החיובי של השתתפות בספורט לכלל הילדים.

עובדה: לספורטאים.ות טרנס אין יתרון לא הוגן בספורט.

מיתוס: "לספורטאיות/ם טרנס מאפיינים פיזיולוגיים המייצרים יתרון לא הוגן ביחס לספורטאיות.ם סיס."

ילדות טרנסיות מתמודדות עם אפלייה ואלימות ורבות מתקשות להישאר במערכת החינוך בכלל. לפי סקר שנערך בארה"ב, 22% מהתלמידות הטרנסיות ספגו התעמרות קשה עד שנאלצו לעזוב את בית הספר בגלל בריונות והטרדה. עוד 10% מהתלמידות הטרנסיות סולקו מבית הספר. הטענה כי לנשים ולילדות טרנסיות יש יתרון מעצם היותן טרנסיות מתעלמת מהמציאות של חייהן הרוויה באפלייה ואלימות. 

ספורטאיות טרנסיות שונות זו מזו, בין היתר ביכולותיהן הספורטיביות, בדיוק כמו ספורטאיות סיסג'נדריות. יכולות ספורטיביות מושפעות ממגוון גורמים: נתונים פיזיולוגים כמו גובה ושרירים, תכונות אופי, כמו גם השקעה כספית וגישה למשאבים. (למשל, ילדים ממשפחות עשירות מצליחים יותר בספורט בבית הספר בגלל השקעה כספית של הוריהם ונגישות למשאבים ומתקני אימונים). לפי ד"ר ג'ושוע סייפר: "נתונים גנטיים ואיברי רבייה אינם אינדיקטורים לביצועים אתלטיים". 

ילדות סיסג'נדריות שמשפחותיהן עתרו לבית משפט בקונטיקט כנגד השתתפותה של אצנית טרנסית בתחרויות ריצה הגיעו להישגים דומים ואף טובים יותר מאותה אצנית טרנסית.

 

עובדה: ילדות טרנסיות הן ילדות.

מיתוס: "מין, מאפיין מובהק מלידה, הוא בינארי וניתן לזיהוי ע"פ מאפיינים ביולוגיים יחודיים. המגדר נקבע אך ורק לפי המין הבינארי."

ילדות טרנסיות שומעות שאינן ילדות "אמיתיות", בנים טרנסים שומעים שאינם בנים "אמיתיים", וילדים א-בינאריים שומעים שהמגדר שלהם אינו אמיתי ושהם בהכרח או בנים או בנות. הטענות האלה כולן אינן נכונות. א.נשים טרנסים הם בדיוק מי שהם אומרים שהם. מין של אדם נקבע ע"פ מכלול של מאפיינים ביולוגים. המאפיינים הללו, כפי שהם מתבטאים אצל אנשים שונים, לא תמיד מסונכרנים באופן התואם חלוקה דיכוטומית בין זכר ונקבה. לאנשים סיסג'נדרים רבים יש רמות הורמונים מחוץ לטווח המוגדר כאופייני לאדם סיסג'נדר מהמין בו סומנו בלידתם. 

 

עובדה: תלמידים טרנסים שייכים לאותן קבוצות ספורט כמו תלמידים סיסג'נדרים.

מיתוס: "תלמידים טרנסים צריכים קבוצות נפרדות."

לאנשים טרנסים יש זכות להשתתף בפעילויות ספורט כמו שיש לכל איש ואישה. למעשה, ילדות וילדים טרנסים, וספורטאיות טרנסיות מקצועיות משתתפות בספורט תחרותי כבר כעשור. ספורט נשים לא נפגע מכך.

הדרה של אנשים טרנסים מכל מרחב או פעילות היא פוגענית עם השלכות קשות במיוחד עבור נוער. דחיקה החוצה של נוער טרנסי פוגעת בהתפתחותם ובבריאותם הנפשית והפיזית. 

כשבית ספר או ארגון בענף ספורט מסוים מונע מתלמידים טרנסים מלהשתתף באופן שווה בפעילות ספורט בענף רק בגלל זהותם כטרנס הוא למעשה מחזק את המעמד החברתי של תלמידים טרנסים כחריגים ומצדיק את העוינות כלפיהם מצד קבוצת השווים.

הפצת מיתוסים וטענות שגויות על אנשים טרנסים ועל ספורטאיות טרנסיות מזיקה. שלילת זכותם של ילדים ובוגרים טרנסים להשתתף בפעילויות ספורט היא אפלייה והיא פוגעת לא רק באנשים טרנסים אלא בכולנו.

 

לינק למקור: Four Myths About Trans Athletes, Debunked